זהירות, היבריס! (או הוידוי הראשון על מוצר נערץ)

התלבטתי רבות, מה יהיה הפוסט הראשון אותו אכתוב. יש לי פנקס קטן ובו אני רושמת מזה תקופה ארוכה רעיונות. אך ברגע האמת היה קשה לבחור ב"אחד" שיהיה בכורי.

בהיתי ברשימת הרעיונות והכל נראה לי יומרני מדי. לבסוף החלטתי להתחיל "בקטן", כמו שאומרים- להנמיך ציפיות.
מבטיחה שאחרי החפירות ותולדות חיי, יש גם המלצה על מוצר.

לעיתים אני נתקבלת "בשאלת תם"- מהו המייקאפ הכי טוב? מהי המסקרה הכי טובה? מהו קרם הלחות הכי טוב ועוד שאלות גרנדיוזיות כאלה. ולמרות שכולנו יודעת שמה שטוב לאחת לא בטוח טוב לשניה, אני משוכנעת שכולנו התפתינו, לפחות פעם אחת לרכוש מוצר שהתיימר להיות הטוב ביותר בתחומו, הכי מאריך, הכי מעלים, הכי מלחח ואחד שגם עושה אבק על הדרך.

יש לי רתיעה מכל מוצר שמבטיח להפוך אותי למינימום בובת חרסינה, או קנבס מתוח למשעי, אך לעיתים בתמימותי אני מנסה מוצרי "פלא אינסטנט" וקורה שאני נאלצת לאכול את כובעי.

אז לאחר המבוא הקצר, אסביר למה התכנסנו כאן.

אי שם בשנת 1996 פיתחתי (חוסר) טעם עצמאי בלקים. אם עד אז הייתי מדי פעם מתמרחת באיזה לק פנינתי חיוור של מאמו'ש, בערך בכיתה ו'-ז' רכשתי את הלק הראשון שלי, שהיה רק שלי!!! למעשה היו אלו שני לקים. האחד היה פנינתי כסוף, לא לבן כמו של מאמו'ש אלא הרבה יותר אפרפר, והשני היה נצנצים כסופים. והייתי מורחת אותם השכבות, קודם את הפנינתי ומעליו את הנצנצים. מזעזע .. I Know, אני טוענת שזו הייתה האופנה, ואני הייתי כמובן מאוד (קורבן) אופנתית.

לאחר מכן הסכר נפרץ- והגיע הלבן הטיפקסי, כחול רויאל, האדום (שעד אז החשבתי אותו לצבע של בנות הבורדלים הצרפתיים), הירוק זרחן, הכתום ניאון והשיא צהוב. מיותר לציין שמאמו'ש הייתה חוטפת הרעלת קרנית בכל פעם שהייתי מחליפה צבע לק (היום היא גונבת לי לקים, לרבות הצהובים). כל ערב הייתי יושבת עם צמר גפן ואציטון ומשפשפת כל ציפורן.. אחר כך מורחת 2-3 שכבות של לק ויושבת במשך שעה בחרדה, ונזהרת שלא לגעת במאומה, וחוזר חלילה. הייתי מחליפה לק על בסיס יומי והפעולה הייתה כל כך שנואה עליי שבסופו של יום הפסקתי להשתמש בלקים למספר חודשים.

ככל שהתבגרתי, הפריבילגיה של הבטלה הפכה לפחות ופחות אפשרית עבורי. .כך קרה שלהחליף לק פעמיים בשבוע הפך להישג. כמובן שכשהייתי מתמרחת בלק חדש וטרי, לא יכולתי להסיר את מבטי מכמה שציפורניי היו נוצצות ומסודרת, והייתי מבטיחה לעצמי הבטחת סרק, שמעכשיו אקפיד להחליף בתדירות גבוהה יותר ואבוי לי אם אסתובב עם צ'יפים (קילופים). אך כמובן שלמרות הסלידה שלי מבנות עם צ'יפים, גם אני חטאתי לעיתים. מיותר לציין שמייבש לק נראה לי כמו עוד שכבה מיותרת שרק תאריך את התהליך שגם כך היה ארוך ומייגע לטעמי.

ואז, (טה דה.. קצת בניית מתח) נגלה בפני  The Holy Grail המוצר הכי טוב, בה' הידיעה (הזהרתי מההיבריס)- מייבש לק של המותג Seche Vite, מדובר במייבש הכי טוב שהתנסיתי בו. למידע נוסף תוכלו להציץ באתר של המותג.http://www.seche.com/

מקור מכאן

המייבש מקצר את זמן ההמתנה לייבוש הלק למספר דקות בודדות, לא אגזים אם אומר שאחרי כ-2 דקות הלק מתייבש שטחית (קרי, אם תלחצו על הציפורן הלק "יהרס" אבל הוא יהיה מספיק יבש כדי לעשות פעולות מינימליות) אחרי עוד כמה דקות הלק מתייבש לחלוטין ונראה כאילו הציפורן כוסתה בפלסטיק שקוף ומבריק. ניסיתי להשתמש במייבש מעל לקים "עקשנים" שהנחתי בשלוש שכבות על הציפורן, בנוסף לשכבת בסיס, והסשה וויט שלי עמד באתגר בגבורה.

זמינות- המוצר נמכר בארץ במכוני טיפוח שונים ומחירו נע בין 70-90 ₪ ל14 מ"ל, אפשר לרכוש "דוגמית" בגודל של 3 מ"ל בכ-20 ₪.

חסרונות בולטים- הריח מאוד חזק, למי שרגישה לריחות יהיה קשה לעבוד עם המוצר, פורמולה סמיכה מאוד ונוטה להתעבות ככל שמשתמשים במוצר, וכמובן המחיר בארץ שהופך את המוצר לפנינה לא נגישה עבור רובינו. בעיני היתרונות גוברים, אך מכיוון שמשימתי בחיים היא למצוא דברים מושלמים אמשיך לחפש (: הבא בתור יהיה המייבש של המותג Poshe עליו אכתוב במידה ויצדיק זאת .

היתרונות- מדובר במייבש הכי טוב שנתקלתי בו עד כה, שיטוט קצר ברחבי הרשת יניב תוצאות יהירות לא פחות מכל הסופרלטיבים שפיזרתי פה בשפע, ניתן לרכוש באיביי (כמו שאני עושה) במחיר שפוי יותר של כ-10 דולר כולל משלוח.
אני סיימתי כבר את הבקבוק השלישי שלי והיד עוד נטויה....

אז הנה גם אני חטאתי בחטא ההיבריס, ומודה שמצאתי את המוצר המושלם, לפחות עבורי.

מקווה שהפוסט היה מועיל עבורכן.

 במידה ותרצו לראות את פינת "זהירות, היבריס" באופן קבוע, תרשמו לי בתגובות.

מה איתכן? מה המייבש האולטמטיבי שלכן? ובאיזו תדירות אתן מחליפות לק?

XOXO

קוקו